גז טבעי חסר צבע, ריח וטעם, הנוצר בקרקע ובסלעים מהתפרקות רדיואקטיבית של חומרים המצויים בהם באופן טבעי. הגז נע בין חלקיקי הקרקע ועשוי לחדור למבנה דרך סדקים ברצפה, מעברי צנרת ופתחים במגע עם הקרקע, ולהצטבר בחללים סגורים ומאווררים מעט. מכיוון שאי אפשר לחוש בו, מדידה היא הדרך היחידה לדעת מה ריכוזו בחלל מסוים, וזו מטרתה של בדיקת הראדון.

יחידת המידה שבה מבוטא ריכוז הראדון באוויר: בקרל למטר מעוקב. בקרל מתאר את קצב ההתפרקות הרדיואקטיבית, כלומר כמה התפרקויות מתרחשות בשנייה, והחלוקה במטר מעוקב מתרגמת זאת לריכוז בנפח האוויר. בדוח הבדיקה קצרת הטווח התוצאות מוצגות ביחידה זו, כדי לאפשר השוואה בין חללים שונים ובין תקופות מדידה.

מצב שבו החלל הנבדק נשמר סגור ככל האפשר במהלך המדידה: חלונות ודלתות חוץ סגורים, בלי אוורור יזום. המטרה היא למנוע דילול מקרי של הראדון באוויר, שיביא לקריאה נמוכה שאינה מייצגת את המצב הרגיל בחלל. בבדיקה קצרת טווח, שבה זמן המדידה מצומצם, שמירה על תנאים סגורים היא תנאי לקבלת תוצאה בת-השוואה.

מדידה המתבצעת על פני פרק זמן קצר יחסית, שנועדה לתת תמונת מצב ראשונית ומהירה. מכיוון שריכוז הראדון משתנה לפי מזג האוויר, האוורור ועונת השנה, תוצאה כזו משקפת בעיקר את התנאים ששררו באותם ימים. בבדיקת ראדון היא משמשת בדרך כלל כשלב סינון, שממנו נגזרת ההחלטה אם נדרשת מדידה ממושכת יותר.

תערובת הגזים הממלאת את החללים שבין גרגרי הקרקע מתחת למבנה ובסביבתו, ובהם גם ראדון. הפרשי לחץ בין הקרקע לבין פנים המבנה, בעיקר בעונות קרות ובחללים תת-קרקעיים, מושכים את הגז הזה כלפי מעלה. הבנת מקור גז הקרקע מסבירה מדוע בדיקת ראדון מתמקדת במפלסים הנמוכים ובנקודות המגע עם הקרקע.

התהליך שבו הגז עובר מהקרקע אל תוך המבנה דרך סדקים ברצפה ובקירות המרתף, מעברי צנרת וחשמל, פירי מעלית ותפרי בטון. הכוח המניע הוא בדרך כלל הפרש לחצים, שגורם לפנים המבנה לשאוב אוויר מהקרקע. מיפוי נתיבי החדירה הוא שלב טבעי אחרי בדיקת ראדון שהעלתה ריכוז המצריך התייחסות.

תוצרי הפירוק הרדיואקטיביים שנוצרים מהראדון עצמו לאחר שהתפרק. בשונה מהראדון שהוא גז, בנות הראדון הן חלקיקים מוצקים זעירים שנצמדים לאבק ולמשטחים ויכולים להישאף עם האוויר. חלק ניכר מהעניין הבריאותי בראדון קשור דווקא לתוצרי הפירוק האלה. פתרונות ההרחקה פועלים על מקור הגז, ולכן הפחתת הראדון מפחיתה גם את היווצרות בנות הראדון בחלל.

אוסף הפעולות ההנדסיות שנועדו להוריד את ריכוז הראדון בחלל, כמו איטום סדקים ומעברי צנרת, שיפור האוורור ויצירת שאיבה מבוקרת מתחת לרצפה שמנתבת את הגז החוצה. בחירת השיטה תלויה בסוג המבנה, במקור הגז ובממצאי המדידה. לאחר ביצוע פעולות הפחתה נהוג לבצע מדידה חוזרת, כדי לבחון את השפעתן בפועל.

מדידה של ריכוז גז הראדון באוויר הפנימי של מבנה, באמצעות גלאי המוצב בחלל לפרק זמן מוגדר מראש. הגלאי מונח בדרך כלל במפלסים הנמוכים ובחדרים שבהם שוהים לאורך זמן, מפני שדווקא שם הריכוז נוטה להיות גבוה יותר. בסיום התקופה מנותח הגלאי ומתקבל ריכוז ממוצע, שהוא הבסיס לכל החלטה בהמשך.

קצב שחרור הראדון ממשטח כלשהו, כמו קרקע, רצפת בטון או חומר בנייה, אל האוויר שמעליו. היא מבוטאת ביחס לשטח ולזמן, ומאפשרת להבחין אם המקור העיקרי הוא הקרקע שמתחת למבנה או חומרי הבנייה עצמם. ההבחנה הזו נדרשת כשממצאי בדיקת הראדון מחייבים בירור של מקור הגז לפני בחירת פתרון.

מדידה שבה הגלאי נשאר בחלל לאורך תקופה ממושכת, וממצע את השינויים בין ימים, מזג אוויר ועונות. התוצאה מייצגת טוב יותר את הריכוז האופייני שאליו נחשפים הדיירים ביום-יום, ולא רגע מסוים בזמן. זו הגישה המקובלת בבדיקת ראדון כשרוצים תמונה יציבה ולא רק סינון ראשוני.

מכשיר אלקטרוני שדוגם את אוויר החדר ומודד את ריכוז הראדון באופן שוטף לאורך תקופת ההצבה. בשונה מגלאי פסיבי שמספק ערך ממוצע אחד בלבד בסוף התקופה, המכשיר הרציף שומר רצף קריאות ומאפשר לראות כיצד הריכוז משתנה בזמן. בבדיקה קצרת טווח זהו הכלי המרכזי, מפני שזמן המדידה מוגבל ויש חשיבות לראות את התנהגות הריכוז ולא רק מספר יחיד.

פיסת פלסטיק שקוף המשמשת כגלאי ראדון פסיבי, ללא חשמל וללא חלקים נעים. חלקיקי אלפא הנפלטים בהתפרקות הראדון פוגעים בחומר ומשאירים בו עקבות מיקרוסקופיים, שנחשפים ונספרים במעבדה בתום החשיפה. מספר העקבות יחד עם משך החשיפה מתורגמים לריכוז ממוצע, ולכן גלאי מסוג זה מתאים במיוחד לבדיקות ראדון ארוכות טווח.

ערכה הכוללת גלאי פסיבי והוראות הצבה, שהמשתמש מניח בעצמו בבית ושולח בתום התקופה למעבדה לניתוח. העלות נמוכה, אך התוצאה תלויה מאוד בהצבה נכונה, בשמירה על תנאי הבדיקה ובתיעוד מדויק של המועדים. בדיקת ראדון מקצועית כוללת בחירה של נקודות המדידה, בקרה על תנאי החלל ופרשנות של הממצאים בהקשר של המבנה.

גלאי ראדון פסיבי המבוסס על דיסקית טפלון הטעונה במטען חשמלי סטטי. הראדון שבתוך תא הגלאי מיינן את האוויר, והיינון פורק בהדרגה חלק מהמטען שעל הדיסקית. מדידת המתח לפני החשיפה ואחריה, יחד עם משך החשיפה, מאפשרת לחשב את ריכוז הראדון הממוצע בחלל שנבדק.

האיזוטופ של הראדון הרלוונטי למדידות באוויר שבתוך מבנים. הוא נוצר בשרשרת ההתפרקות הטבעית של אורניום שבקרקע ובסלעים, וזמן מחצית החיים שלו קצר יחסית. כאשר מופיע ריכוז ראדון בדוח בדיקה, הכוונה כמעט תמיד לאיזוטופ הזה.

השינוי הטבעי בריכוז הראדון במהלך יממה, המושפע מהפרשי לחץ וטמפרטורה בין פנים המבנה לחוץ, ממזג האוויר ומדפוסי השימוש בחלל. לרוב הריכוז נוטה לעלות בשעות הלילה והבוקר המוקדמות ולרדת בשעות היום. הכרת התנודתיות מסבירה מדוע מדידה נקודתית של רגע יחיד אינה מספקת, ומדוע הבדיקה קצרת הטווח נפרסת על רצף שעות.

החלפת אוויר יזומה באמצעות מאווררים או מערכת אוורור, במקום הסתמכות על פתיחת חלונות בלבד. הכנסת אוויר צח מדללת את ריכוז הראדון בחלל ומוציאה את האוויר הפנימי החוצה. השיטה מתאימה בעיקר לחללים סגורים כמו מרתפים, מחסנים וממ"דים, ולעיתים היא משולבת עם פתרונות אחרים המתוארים כאן.

שיטת הפחתה שבה מותקן צינור המגיע אל השכבה שמתחת לרצפת המבנה ומחובר למאוורר שמושך ממנה אוויר. השאיבה יוצרת לחץ נמוך מתחת לרצפה, כך שגז הקרקע נע אל הצינור ומופנה החוצה במקום לעלות אל תוך המבנה. זו אחת השיטות המרכזיות המוצעות בעמוד זה למבנים שבהם מקור הראדון הוא הקרקע.

ערכי הריכוז שהמכשיר הרציף רושם בכל שעה לאורך תקופת המדידה. הן מוצגות בדוח כרצף או כגרף, ומאפשרות לזהות מגמות, שעות שבהן הריכוז עלה או ירד ואירועים חריגים כמו פתיחת חלון או הפעלת מאוורר. בבדיקה קצרת טווח הקריאות השעתיות הן הבסיס לחישוב הממוצע ולפרשנות התוצאה.

תהליך שבו מכשיר המדידה מושווה למקור ייחוס ידוע, כדי לוודא שהקריאות שהוא מציג משקפות את הריכוז בפועל. הכיול מתועד ומתבצע במעבדה ייעודית, והוא מלווה את המכשיר לאורך חייו. בבדיקת ראדון קצרת טווח יש לו משקל מיוחד, שכן התמונה כולה נשענת על מדידה אחת וקצרה.

סגירת הפתחים והסדקים שדרכם עובר אוויר בין הקרקע לבין פנים המבנה, בעיקר ברצפה ובקירות התחתונים. האיטום כולל טיפול בתפרי יציקה, במעברי צנרת ובנקודות החיבור בין אלמנטים. איטום לבדו לרוב אינו מספיק, ולכן הוא משמש בעמוד זה כשלב משלים לשאיבה או לאוורור.

מדידה נוספת הנערכת בעקבות תוצאת הסינון, בדרך כלל על פני תקופה ארוכה יותר או במספר נקודות דיגום. היא נועדה לאמת את הממצא הראשוני ולתת תמונה מייצגת יותר של החלל. הצורך בה נבחן לפי תוצאת הבדיקה הראשונה ולפי הקריטריונים החלים על אותו סוג בדיקה.

השינוי בריכוז הראדון בין עונות השנה, הנובע מהבדלי טמפרטורה, לחץ, לחות והרגלי אוורור. בחורף, כשהמבנה סגור ומחומם, נוטה להימדד ריכוז שונה מזה שנמדד בקיץ. בדיקה ארוכת טווח נפרשת על פני תקופה ולכן מתמודדת עם השונות הזו טוב יותר ממדידה קצרה.

המקום המדויק שבו מוצב הגלאי בתוך המבנה — החדר, הגובה והמרחק מקירות, מפתחים וממקורות אוויר. בחירת הנקודה משפיעה ישירות על התוצאה, ולכן היא נקבעת לפי אופן השימוש בפועל בחלל. בבדיקה ארוכת טווח הנקודה מתועדת כדי שניתן יהיה לחזור עליה בעתיד.

הנחת הגלאי במקום קבוע בחדר שבו שוהים בפועל, בגובה מתאים ובמרחק מחלונות, דלתות, פתחי מיזוג ומקורות חום ולחות. אין להזיז אותו, לכסות אותו או לאחסן אותו בארון במהלך הבדיקה. הצבה נכונה היא הגורם שמשפיע יותר מכל על אמינות התוצאה בערכה עצמית.