ראשי תיבות של Volatile Organic Compounds, תרכובות אורגניות נדיפות המתאדות לאוויר כבר בטמפרטורת החדר. בבית מקורותיהן כוללים צבעים, ממסים, דבקים, חומרי ניקוי, מוצרי טיפוח וריהוט חדש. ריכוזן עולה בדרך כלל לאחר שיפוץ, צביעה או הרכבת רהיטים, ויורד בהדרגה עם הזמן והאוורור. בבדיקה לבית נמדד ה-VOC כדי לקשר בין ריח או תחושת מחנק לבין מקור מסוים בתוך הדירה.

נטילת דגימה של האוויר בנקודה ובזמן מוגדרים לצורך ניתוח הרכבו. הדיגום מתבצע במשאבה המושכת נפח אוויר ידוע דרך מדיה קולטת שנשלחת למעבדה, או במכשיר מדידה ישיר המציג קריאה באתר. בחירת נקודות הדיגום נעשית לפי אזורי השהייה, מקורות פליטה אפשריים ומיקומם של העובדים. בבדיקה בעסק ובמבנה ציבורי הדיגום הוא השלב שמייצר את הנתון שעליו מבוססות המסקנות בדוח.

חילוף האוויר בין פנים הבית לחוץ, בין אם דרך פתיחת חלונות ובין אם באמצעות מערכת מכנית או מיזוג עם אספקת אוויר צח. אוורור סדיר מדלל מזהמים שנוצרים בתוך הדירה ומוציא לחות עודפת. כאשר חילוף האוויר מוגבל, מזהמים מצטברים גם כשהמקור שלהם קטן יחסית. בבדיקת איכות האוויר בבית נבחן האוורור מפני שהוא לרוב מסביר מדוע נמדדו ריכוזים גבוהים בחלל מסוים.

IAQ, ראשי תיבות של Indoor Air Quality, הוא המונח הכולל למצב האוויר בתוך חלל סגור — משרד, כיתה, דירה או מבנה ציבורי. הוא מתייחס לשילוב של גזים, חלקיקים, לחות, טמפרטורה ואוורור, ולא למדד יחיד. בבדיקת איכות אוויר פנים נבחנים כמה מדדים יחד, מכיוון שתחושת אי-נוחות נובעת לרוב מצירוף גורמים ולא מגורם אחד.

גז חסר צבע בעל ריח חריף שמשתחרר לאוויר הפנימי מלוחות עץ דחוס, דבקים, ריהוט חדש, צבעים וטקסטיל. קצב השחרור גובר בטמפרטורה ובלחות גבוהות ובחללים שאינם מאווררים היטב. נוכחותו באוויר הפנימי נבחנת גם בהיבט בריאותי, בין היתר בשל הריח והגירוי שחלק מהדיירים מדווחים עליהם. בבדיקת איכות אוויר לבית הוא נמדד כדי לאתר מקורות פליטה בתוך הדירה, במיוחד לאחר שיפוץ או הכנסת ריהוט חדש.

מקור פנימי הוא כל גורם בתוך המבנה שפולט חומרים או חלקיקים לאוויר הפנימי: ריהוט וחומרי גמר, מוצרי ניקוי, מדפסות, מטבח, לחות או עובש. במבנה סגור עם אוורור מוגבל הפליטה נשארת בחלל ומצטברת במהלך היום. בבירור תסמונת הבית החולה איתור המקורות הפנימיים הוא שלב מרכזי, מכיוון שהוא מוביל לפעולות מעשיות של הסרה, ניקוי או החלפה.

חלקיקים מוצקים או נוזליים המרחפים באוויר, שקוטרם קטן מ-2.5 מיקרון כפי שמעיד שמם. בשל גודלם הם נשארים באוויר זמן רב ונעים בקלות בין חללי המבנה ובין קומות. במבנה עסקי או ציבורי מקורותיהם כוללים אוויר חיצוני שחודר פנימה, תנועת רכב, בישול, מדפסות ותהליכי עבודה. בבדיקה הם נמדדים באזורי השהייה כדי להעריך את עומס החלקיקים שאליו נחשפים עובדים ומבקרים.

פחמן חד-חמצני, גז חסר צבע וריח הנוצר משריפה לא מלאה של דלקים. מקורותיו האופייניים הם מבערים, תנורים, מחממי מים, כלי רכב בחניונים ומלגזות פנימיות. מכיוון שאינו מורגש בחושים, נוכחותו מזוהה רק באמצעות מדידה. בבדיקת איכות אוויר בעסקים ובמבנים ציבוריים הוא נמדד בעיקר בחניונים, במטבחים ובחללים שבהם פועל ציוד בעירה.

מקור חיצוני הוא גורם שמחוץ למבנה שמשפיע על האוויר בתוכו — כביש סמוך, חניון, מפעל, אתר בנייה, אזור אשפה או מיקום לא מוצלח של פתח יניקת האוויר. השפעתו משתנה לפי כיוון הרוח, שעות היום ועונות השנה. בבדיקת אוויר פנים ההבחנה בין מקור פנימי לחיצוני קובעת אם הפתרון הוא בתוך החלל או באופן שבו האוויר נכנס אליו.

IEQ הוא הקיצור ל-Indoor Environmental Quality, כלומר איכות הסביבה הפנימית במבנה במובן הרחב. הוא כולל את איכות האוויר לצד גורמים כמו טמפרטורה, לחות, אוורור, תאורה, רעש וריחות. בבירור של תסמונת הבית החולה בוחנים את כל המרכיבים האלה יחד, מפני שתלונות נובעות פעמים רבות משילוב שלהם ולא מגורם יחיד.

TVOC הוא הקיצור ל-Total Volatile Organic Compounds, כלומר סך התרכובות האורגניות הנדיפות באוויר כמדד מרוכז אחד. הוא אינו מזהה איזה חומר בדיוק נמצא בחלל, אלא נותן אינדיקציה לעומס הכללי של חומרים נדיפים. בבירור תלונות במבנה הוא משמש כלי סינון ראשוני, שמכוון היכן להעמיק ובאילו חומרים כדאי להתמקד.

פחמן דו-חמצני, גז שנפלט מנשימת אנשים ומצטבר בחלל סגור שאינו מאוורר די הצורך. במשרד ריכוזו עולה ויורד בהתאם למספר השוהים בחדר ולכמות האוויר הצח שנכנס, ולכן הוא משמש מדד עקיף לאיכות האוורור. בבדיקת איכות אוויר במשרדים מדידתו לאורך יום עבודה מראה מתי החלל מתמלא ומתי מערכת האוורור מדביקה את הקצב.

לחות יחסית מבטאת כמה אדי מים יש באוויר ביחס לכמות המרבית שהאוויר יכול להכיל באותה טמפרטורה. לחות גבוהה מדי מעודדת עיבוי, ריחות וצמיחת עובש, ולחות נמוכה מדי גורמת לתחושת יובש ולעלייה באבק. בבדיקת איכות אוויר פנים היא נמדדת בכל נקודה, כי היא מסבירה חלק ניכר מהתלונות ומשפיעה גם על מדדים אחרים.

אוויר חוץ הוא האוויר הפתוח שמחוץ למבנה — ברחוב, בחצר, על הגג או בסביבת האתר — להבדיל מהאוויר שבתוך חלל סגור. הרכבו מושפע מתנועה, מפעילות תעשייתית, מעבודות בנייה ומתנאי מזג האוויר באותו יום ובאותה שעה. בבדיקה סביבתית הדיגום מבוצע באוויר החוץ כדי לאפיין את מה שנמצא באוויר בסביבת המקום עצמו.

נקודת דיגום היא המיקום המדויק בחלל שבו הוצב מערך הדיגום, בדרך כלל בגובה אזור הנשימה ובמרחק מחלונות ומפתחי אוורור. בחירת הנקודה משפיעה על התוצאה, מכיוון שהריכוז יכול להשתנות בין חלקי החדר. בבדיקת פורמלדהיד מתעדים את הנקודה ואת תנאי החדר, כדי שהתוצאה תהיה ברורה וניתנת להשוואה בבדיקה חוזרת.

PM10 הוא שם כולל לחלקיקים מרחפים גדולים יותר מאלה שנכללים ב-PM2.5, אך עדיין קטנים דיים כדי להישאר באוויר. מקורותיהם הנפוצים הם אבק, חול, עבודות בנייה ושיפוץ ותנועה בסביבה. בבדיקת אוויר פנים מודדים אותם לצד PM2.5, משום שההפרש בין שני המדדים עוזר להבחין בין מקור אבק מקומי לבין מקור בעירה.

O₃ הוא אוזון, גז ריאקטיבי שנוצר בחוץ בהשפעת קרינת השמש על מזהמים, ובפנים עלול להיווצר ממכשירים מסוימים כמו מדפסות, מכשירי מיינון ומטהרי אוויר. הוא מגיב עם חומרים אחרים באוויר ויוצר תרכובות נוספות. בבדיקת אוויר פנים הוא נמדד בעיקר בחללים שבהם פועלים מכשירים כאלה או בסמוך לחדרי מכונות.

מידת החום של האוויר בחלל, הנמדדת בנקודות שונות ובגבהים שונים במשרד. היא משפיעה על תחושת הנוחות, על תלונות העובדים ועל אופן פעולת מערכת המיזוג, ולעיתים מסבירה תחושת אוויר מחניק גם כשהאוורור סביר. בבדיקת איכות אוויר היא נמדדת יחד עם הלחות ושאר הפרמטרים, כדי לתאר את התנאים בחלל כמכלול.

ספיקה היא נפח האוויר שעובר דרך אמצעי הדיגום ביחידת זמן, ומבוטאת בדרך כלל בליטרים לדקה. הכפלת הספיקה במשך הדיגום נותנת את נפח האוויר הכולל שנדגם — הנתון שעל בסיסו מחושב הריכוז. ירידה או שינוי בספיקה במהלך הדיגום פוגעים בדיוק התוצאה, ולכן היא נבדקת ומתועדת לאורך הבדיקה.

NO₂ הוא חנקן דו-חמצני, גז שנוצר בתהליכי בעירה בטמפרטורה גבוהה — בעיקר בתנועת כלי רכב, בכיריים גז ובמערכות חימום. הוא יכול לחדור מבחוץ דרך חלונות ופתחי אוורור או להיווצר בתוך המבנה עצמו. בבדיקת אוויר פנים הוא נמדד כאשר המבנה סמוך לכביש, לחניון או כשיש בו בישול בגז.

ראשי תיבות של Air Changes per Hour — מספר החלפות האוויר בשעה, כלומר כמה פעמים בשעה מוחלף נפח האוויר שבחלל. הערך נגזר מספיקת האוויר שמספקת המערכת ומנפח החדר. במשרדים הוא מסביר מדוע שני חדרים המחוברים לאותה מערכת מיזוג מרגישים אחרת, ולכן הוא נבחן לצד מדידות ה-CO₂.

דיגום אקטיבי הוא דיגום שבו משאבה שואבת אוויר בקצב מבוקר דרך מדיה קולטת, במשך זמן ידוע. מכיוון שנפח האוויר שנדגם מחושב במדויק, אפשר לגזור ממנו את ריכוז החומר באוויר. בבדיקת פורמלדהיד הוא מתאים כשנדרשת דגימה מוגדרת היטב בזמן ובמקום, למשל בנקודה סמוכה לריהוט חדש.

בדיגום פסיבי משתמשים בסופח או בתג חשיפה שקולט חומרים מהאוויר בדיפוזיה טבעית, בלי משאבה. המכשיר מונח בחלל לפרק זמן ארוך יחסית, אינו מרעיש ואינו מפריע לשגרת המקום. השיטה נוחה לחללים מאוישים ולמעקב ממושך, אך פחות מתאימה כשרוצים לזהות שינויים קצרים לאורך היום.

משאבת דיגום היא מכשיר נייד ששואב אוויר בקצב קבוע דרך המדיה הקולטת. היא מכוילת לפני העבודה, כדי שקצב השאיבה יהיה ידוע ויציב לאורך כל הדיגום. בבדיקת פורמלדהיד בשיטה אקטיבית היא הרכיב שקובע כמה אוויר עבר בפועל דרך הדגימה שנשלחת למעבדה.

גז טבעי רדיואקטיבי חסר צבע, ריח וטעם, הנוצר בקרקע ובסלעים ומחלחל לתוך מבנים דרך סדקים ברצפה, קירות מרתף וחיבורי תשתית. הוא מצטבר בעיקר בחללים תחתונים ובמקומות שבהם חילוף האוויר מועט. נוכחותו בבתי מגורים נבחנת בהיבט בריאותי, ולכן הוא נמדד בציוד ייעודי הנפרד ממדידת יתר מזהמי האוויר. בבדיקת איכות אוויר לבית הוא רלוונטי במיוחד לדירות גן, מרתפים וחדרים צמודי קרקע.

מחלה הקשורה למבנה (Building Related Illness) היא מצב שבו לתלונה של שוהה במבנה יש אבחנה רפואית מוגדרת, שנקבעת על ידי גורם רפואי וניתן לקשר אותה לגורם מזוהה בסביבת המבנה. היא נבדלת מתסמונת הבית החולה, שבה התלונות כלליות יותר, מופיעות אצל כמה שוהים ונחלשות מחוץ למבנה בלי אבחנה ברורה. בבדיקת איכות אוויר נבחנת הסביבה עצמה, בעוד שהאבחון הרפואי נשאר בידי רופא.