אסבסט

סיבי אסבסט הם החוטים הזעירים שמהם בנוי החומר, והם קטנים מכדי להיראות בעין ויכולים להישאר תלויים באוויר לאחר שהשתחררו. עצם קיומו של חומר אסבסט במבנה אינו זהה לשחרור סיבים — השחרור קורה כשהחומר נפגע או מתבלה. מטרת הסקר והטיפול היא למנוע שחרור כזה, וניטור אוויר הוא הדרך לבדוק אם סיבים קיימים באוויר החלל.

עבודת אסבסט היא כל טיפול בחומר מכיל אסבסט — פירוק, הסרה, תיקון, אריזה או פינוי. עבודה כזו פוגעת בשלמות החומר, ולכן זהו השלב שבו הסיכוי לשחרור סיבים לאוויר גבוה במיוחד. מסיבה זו היא מלווה בדיגומי אוויר במהלך הביצוע ובסיומו, בהיקף ובאופן הנגזרים מהדרישות החלות על אותה עבודה.

אסבסט צמנט הוא חומר בנייה שבו סיבי אסבסט משולבים בתוך צמנט, והוא נפוץ בגגות לוחות גליים, בצנרת, במחיצות ובלוחות חיפוי במבנים ותיקים. כל עוד הלוח שלם ויציב הסיבים כלואים בתוך החומר, ופיזור מתרחש בעיקר כשהוא נשבר, נשחק או נקדח. בסקר מתעדים את מצב הלוחות ולא רק את עצם קיומם, מכיוון שהמצב הפיזי משפיע ישירות על ההמלצות.

סקר אסבסט הוא בדיקה מסודרת של מבנה או שטח, שמטרתה לאתר חומרים שעשויים להכיל אסבסט, לתעד את מיקומם, את כמותם ואת מצבם הפיזי. הסקר כולל בחינה חזותית של כל אזור נגיש, תיעוד בתמונות ובתשריט, ולקיחת דגימות לפי הצורך. תוצריו הם התמונה שממנה נגזרות ההחלטות על אופן הטיפול, וזה השירות המתואר בעמוד זה.

אסבסט פריך הוא אסבסט בצורה רכה ומתפוררת, כזו שניתן לפורר בלחיצת יד — למשל בידודים, ציפויים מותזים, איטום סביב צנרת וחומרי הגנה מאש. מכיוון שהסיבים אינם כלואים במטריצה קשה, הם משתחררים לאוויר ביתר קלות. בסקר אסבסט חומר מסוג זה מקבל תשומת לב מיוחדת בתיעוד ובקביעת סדר העדיפויות לטיפול.

מפגע אסבסט הוא מצב שבו חומר אסבסט נמצא במצב שעלול להוביל לשחרור סיבים — לוחות שבורים, גג מתפורר, בידוד חשוף, שברי לוחות מושלכים בשטח פתוח או חומר שנפגע בעבודות. המצב הפיזי של החומר, ולא עצם קיומו, הוא שקובע את דחיפות הטיפול. הסקר ממפה מצבים כאלה ומסדר אותם לפי סדר עדיפויות.

ניטור אוויר הוא דיגום של אוויר החלל דרך מסנן, לצורך בדיקה אם קיימים בו סיבים. הוא מתבצע לפני עבודה, במהלכה ובסיומה, וכן במצבים שבהם רוצים לבחון את מצב האוויר בחלל שבו קיים חומר אסבסט. בהקשר של סקר אסבסט הוא משלים את הבדיקה של החומרים עצמם ובוחן את האוויר שבו שוהים אנשים.

מפקח אסבסט הוא גורם מקצועי שמלווה את עבודת ההסרה בפועל ומוודא שהיא מתבצעת לפי תוכנית העבודה שנקבעה לאתר. הוא נוכח בשטח, עוקב אחר אופן העבודה, אחר אמצעי ההגנה ואחר הפינוי, ולעיתים מלווה גם דיגום אוויר במהלכה. תפקידו נפרד מתפקיד הקבלן המבצע ומתפקיד הסוקר שערך את הסקר.

קבלן אסבסט הוא הגורם שמבצע בפועל את עבודת ההסרה, האיטום או הפינוי של חומרים המכילים אסבסט. העבודה מתבצעת לפי תוכנית ייעודית לאתר, הכוללת אמצעי הגנה, סגירת אזור העבודה ופינוי מוסדר לאתר המיועד לכך. הקבלן נכנס לתמונה לאחר שהסקר זיהה את החומרים ואת היקף העבודה הנדרש.

אסבסט הוא שם כולל לקבוצת מינרלים טבעיים בעלי מבנה סיבי, ששימשו בעבר בייצור חומרי בנייה ובידוד בזכות חוזקם ועמידותם בחום. הוא מופיע בין היתר בלוחות, בצנרת, בחומרי איטום ובחיפויים במבנים ותיקים. השימוש בו הופסק, והנושא נבחן כיום בשל ההיבט הבריאותי הכרוך בשחרור סיבים לאוויר. בבדיקת אסבסט המטרה היא לקבוע אם חומר מסוים אכן מכיל אסבסט ואיזה סוג.

PCM הוא מיקרוסקופ ניגודיות פאזה, השיטה הנפוצה לספירת סיבים שנאספו על מסנן בדיגום אוויר. הבודק סופר תחת המיקרוסקופ את הסיבים לפי צורתם ומידותיהם, ומתוך הספירה מחושב ריכוז הסיבים באוויר. השיטה אינה מבחינה בין סיב אסבסט לסיב אחר בעל צורה דומה, ולכן כשנדרשת הבחנה כזו נעשה שימוש בשיטות מיקרוסקופיה אלקטרונית.

ניטור אסבסט הוא מעקב לאורך זמן אחר מצב חומרי האסבסט שנותרו במקומם: בחינה חזותית חוזרת של שלמות החומר, תיעוד שינויים ובמידת הצורך דיגום אוויר. הוא רלוונטי כאשר מוחלט להשאיר חומר במקומו ולנהל אותו במקום לפרקו מיד. הסקר הוא הבסיס לניטור, כי הוא קובע אילו חומרים נמצאים במעקב והיכן הם.

חומר החשוד כאסבסט הוא חומר שלפי מראהו, גילו, מיקומו או סוגו ייתכן שהוא מכיל אסבסט, אך הדבר טרם נבדק במעבדה. לא ניתן לקבוע זאת בעין: חומרים דומים במראה עשויים להיות עם אסבסט ובלעדיו. עד לקבלת תשובת מעבדה נהוג להתייחס אליו כאילו הוא מכיל אסבסט ולהימנע מקידוח, שבירה או ניסור.

TEM הוא מיקרוסקופ אלקטרונים חודר, בעל כושר ההפרדה הגבוה מבין שיטות הזיהוי. הוא מאפשר לראות סיבים דקים במיוחד ולבחון את מבנם הפנימי, כולל אבחנה בין מינרלים סיביים שונים. הוא נבחר במקרים מורכבים, כשנדרשת רמת ודאות גבוהה או כשהשיטות האחרות אינן מספקות תשובה חד-משמעית.

סוקר אסבסט הוא בעל המקצוע שמבצע את הסקר בשטח: מזהה חומרים חשודים, נוטל דגימות, מתעד את הממצאים ומרכיב את הדוח. מי רשאי לבצע סקר ובאילו תנאים נקבע לפי הדרישות החלות על אותו סוג עבודה. איכות הסקר תלויה בזיהוי הנכון של החומרים בשטח ובתיעוד המדויק שלהם.

SEM הוא מיקרוסקופ אלקטרונים סורק, המאפשר הגדלה גבוהה בהרבה ממיקרוסקופ אור וכן קבלת מידע על הרכב החומר. בעזרתו אפשר לראות סיבים דקים שאינם נצפים בשיטה האופטית ולזהות את טיבם. בבדיקות אסבסט הוא משמש כאשר נדרשת הפרדה ברורה בין סיבי אסבסט לסיבים אחרים.

דגימת צובר היא נטילת חתיכה פיזית מהחומר החשוד ושליחתה לניתוח מעבדתי. הלקיחה נעשית בזהירות ובהרטבה, כדי לצמצם שחרור סיבים בזמן הדגימה עצמה, ומאזורים המייצגים את החומר. במעבדה נקבע ממנה אם החומר מכיל אסבסט, ואם כן — איזה סוג ובאיזה שיעור יחסי.

קרוקידוליט, המכונה גם אסבסט כחול, אף הוא מקבוצת האמפיבולים, וסיביו ישרים ודקים במיוחד. הוא שימש בעבר בבידוד, בצנרת לחץ ובמוצרים תעשייתיים מסוימים, והוא נדיר יחסית בבנייה בהשוואה לכריזוטיל. בבדיקת חומר חשוב לזהות את הסוג ולא רק את עצם נוכחות האסבסט, משום שלסוג יש משמעות לגבי אופן הטיפול בחומר.

דוח סקר האסבסט הוא המסמך שמסכם את הממצאים: אילו חומרים חשודים אותרו, היכן הם נמצאים, מה מצבם, אילו דגימות נלקחו ומה עלה מבדיקת המעבדה. הוא כולל בדרך כלל תצלומים, סימון על גבי תוכנית או תרשים והמלצות להמשך. הדוח משמש בסיס לתכנון העבודה, לתקצוב ולתיאום מול הגורמים המעורבים באתר.

סקר טרם הריסה הוא סקר שנערך במבנה לפני עבודות הריסה או שיפוץ נרחב, כדי לאתר חומרים המכילים אסבסט לפני שמתחילים לפרק. איתור מוקדם מונע מצב שבו החומר נשבר במהלך ההריסה ומתערבב בפסולת הכללית. הממצאים מאפשרים לתכנן מראש את סדר העבודות, את הפרדת הפסולת ואת אופן הפינוי מהאתר.

כריזוטיל, המכונה גם אסבסט לבן, הוא הסוג הנפוץ ביותר מבין סוגי האסבסט ששימשו בבנייה. הוא שייך לקבוצת הסרפנטין, וסיביו גליים וגמישים יחסית, בשונה מסיבי הקבוצה האמפיבולית הישרים. הוא מופיע בין היתר בלוחות אסבסט-צמנט, בחומרי איטום, בריצוף ובחלק מחומרי הבידוד.

PLM הוא מיקרוסקופ אור מקוטב, השיטה הנפוצה לזיהוי אסבסט בדגימות צובר. הזיהוי נשען על התנהגות הסיב באור מקוטב — צבע, כיווניות ומקדמי שבירה — המאפשרת להבחין בין סוגי אסבסט ובין סיבים אחרים. השיטה מתאימה לחומרי בנייה ומאפשרת גם הערכה של כמות האסבסט בדגימה.

דיגום סביבתי היקפי מבוצע בנקודות שסביב אזור העבודה — בגבול המתחם, בכניסות, בחללים סמוכים או במרחק ממנו. מטרתו לבדוק אם סיבים יצאו מהאזור המבודד אל הסביבה שממשיכה להיות מאוישת. הוא משלים את הדיגום האישי: האחד עוסק בעובד עצמו, השני במי שנמצא סביבו.

מחסנית הדיגום, המכונה קסטה, היא מארז קטן המחזיק את המסנן שעליו נאספים הסיבים מהאוויר. משאבת הדיגום מחוברת אליה ושואבת דרכה אוויר בספיקה מבוקרת לאורך זמן ידוע. השילוב בין הספיקה למשך הדיגום קובע את נפח האוויר שנדגם, והוא הבסיס לחישוב ריכוז הסיבים.

ריכוז סיבים באוויר הוא מספר הסיבים שנספרו ביחס לנפח האוויר שנשאב בדיגום. הוא מחושב מתוצאת הספירה במעבדה יחד עם נתוני הספיקה והזמן של המשאבה, ולכן תלוי גם באיכות ביצוע הדיגום. הערך המתקבל מושווה לקריטריון הנקבע לפי סוג הבדיקה והדרישות החלות עליה.

בדיגום אישי משאבת דיגום מוצמדת לגופו של העובד, ומחסנית הדיגום ממוקמת באזור הנשימה שלו. כך נאסף אוויר מהמקום שבו הוא אכן נושם, לאורך זמן העבודה. השיטה מיועדת לאפיין את החשיפה של אדם מסוים בתפקיד מסוים, ולא את מצב האוויר בחלל כולו.