ערך סינון הוא ערך השוואה שמשמש ככלי מיון ראשוני: הוא עוזר להחליט אם תוצאה מסוימת מצדיקה בדיקה מעמיקה יותר, ואינו פסק דין על השטח. הערך הרלוונטי משתנה לפי סוג החומר, לפי ייעוד הקרקע ולפי הדרישות החלות על אותו סוג בדיקה. בסקר הקרקע תוצאות המעבדה נבחנות מול הקריטריון שחל על המקרה הספציפי, וההסבר לכך ניתן במסגרת הדוח.

זיהום קרקע הוא נוכחות של חומרים בקרקע שאינם אמורים להימצא בה, בדרך כלל כתוצאה מפעילות אנושית כמו דלקים, ממסים, שמנים, מתכות או פסולת. חומרים כאלה עשויים להישאר בקרקע שנים רבות, לנוע לעומק, לעבור למי התהום או להתאדות כלפי מעלה. חקירת הקרקע נועדה לבדוק אם חומרים כאלה קיימים באתר, היכן הם מרוכזים ובאיזה עומק.

השלב הראשון בבחינת מצב הקרקע באתר, שמתבצע באמצעות איסוף מידע ולא באמצעות קידוחים או דגימות. בשלב הזה נאספים מסמכים, תצלומי אוויר, מפות, מסמכי רישוי וראיונות עם מי שהכיר את המקום, כדי להבין מה נעשה בו לאורך השנים. מטרתו לקבוע אם עולה חשש לזיהום שמצדיק המשך בדיקה בשטח, או שאין ממצאים שמחייבים זאת.

מקור זיהום הוא הפעילות או המתקן שמהם הגיע החומר אל הקרקע — מכל דלק תת-קרקעי, קו צנרת, בית מלאכה, שטח אחסון חומרים או אתר פסולת. זיהוי המקור מסביר מה בדיוק צריך לחפש במעבדה ואיפה סביר למצוא אותו. בבדיקת קרקע המקור הוא שמכתיב את מיקום נקודות הדיגום ואת רשימת החומרים שנשלחת לניתוח.

מיפוי הגבולות של אזור מזוהם: היכן הוא מתחיל, היכן הוא נגמר ועד לאיזה עומק הוא מגיע. התיחום מתבצע באמצעות דיגום בנקודות נוספות סביב המוקד שהתגלה ומתחתיו, עד שמתקבלת תמונה ברורה. בעבודה קבלנית התיחום קובע כמה קרקע בפועל צריך להוציא, ומשפיע ישירות על התמחור ועל תכנון החפירה.

השלב שבו יורדים לשטח ודוגמים את הקרקע בפועל, בהמשך לממצאי שלב איסוף המידע. מבוצעים קידוחים או חפירות בנקודות שנבחרו, והדגימות נשלחות לניתוח במעבדה. עבור הקבלן זהו השלב שמספק נתונים ממשיים על מצב הקרקע לפני תחילת העבודות ולפני הוצאת עפר מהאתר.

מודל אתר קונספטואלי הוא תיאור מילולי וגרפי שמחבר בין שלושה דברים: מקור הזיהום, המסלול שבו הוא נע בקרקע, במים או באוויר, ומי עלול לבוא איתו במגע. המודל אינו קבוע והוא מתעדכן בכל פעם שמתקבל מידע חדש מהשטח או מהמעבדה. בחקירת קרקע זהו הכלי שמתרגם ממצאים לתוכנית עבודה ומסביר מדוע נבחרו דווקא נקודות הדיגום האלה.

השלב שבא אחרי הסקר ההיסטורי, ובו יורדים לשטח ומבצעים קידוחים ודגימות של קרקע, של גז קרקע או של מי תהום. החקירה נועדה לבחון בפועל את החשדות שעלו בסקר, במקומות שסומנו בו כרלוונטיים. היא אינה מתבצעת בכל מקרה — אם הסקר ההיסטורי לא העלה ממצאים שמצדיקים זאת, ייתכן שהתהליך ייעצר בשלב הראשון.

קידוח קרקע הוא חדירה מכנית אל תוך הקרקע כדי להגיע לשכבות עמוקות, להוציא מהן דגימות ולעיתים גם להתקין בהן בארות ניטור. הקידוח מאפשר לראות את רצף השכבות ולזהות שינויים בצבע, בריח או במרקם שעשויים להצביע על חומר זר. בבדיקת קרקע הוא הכלי שמאפשר לבדוק אם חומר שדלף על פני השטח נדד כלפי מטה.

מוקד זיהום הוא האזור המצומצם באתר שבו ריכוז החומר גבוה במיוחד, לרוב סמוך למקום שבו הוא דלף או נשפך. ככל שמתרחקים מהמוקד הריכוזים נוטים לרדת, ולכן מיקומו מגדיר את מרכז הכובד של הבדיקה. איתור המוקד בבדיקת הקרקע הוא שלב מרכזי, כי הוא משפיע על היקף הטיפול ועל המשך העבודה באתר.

סקר קרקע הוא בדיקת שטח מתוכננת של שטח מוגדר, הכוללת קביעה מראש של נקודות הדיגום, העומקים והחומרים שיישלחו לניתוח. הסקר מתעד את מיקום כל נקודה, את סוג הקרקע שנצפה בה ואת אופן נטילת הדגימה. זהו הליבה המעשית של השירות המתואר בעמוד זה, והוא הבסיס לכל מסקנה על מצב השטח.

דיגום קרקע הוא נטילת דגימות קרקע בצורה מבוקרת, אריזתן בכלים מתאימים ושליחתן למעבדה בתנאים שמונעים שינוי בחומר. הדגימה צריכה לייצג את המקום והעומק שממנו נלקחה, ולכן מקפידים על ציוד נקי ועל תיעוד מדויק. איכות התוצאה בבדיקת הקרקע תלויה ישירות באופן שבו בוצע הדיגום.

אדים ותרכובות נדיפות הנעים בחללים שבין גרגרי הקרקע, שמקורם בחומרים שדלפו אליה. הם עשויים לנוע כלפי מעלה ולחדור למבנים דרך רצפות, סדקים ומעברי תשתית, גם כשפני הקרקע נראים נקיים. בסקר דוגמים אותם כדי להבין אם קיים מסלול מהקרקע אל תוך המבנה הקיים או המתוכנן.

מי תהום הם המים שנמצאים בשכבות הרוויות שמתחת לפני הקרקע, והם נעים לאט בכיוון שנקבע על ידי מבנה השכבות. חומר שדלף לקרקע עלול לחלחל כלפי מטה ולהגיע אליהם, ואז לנוע איתם למרחק מנקודת המקור. בחקירת קרקע בודקים את מי התהום כאשר עומקם והממצאים בשטח מצדיקים זאת.

סקר היסטורי הוא מיפוי של השימושים שנעשו בשטח בעבר: מה עמד בו, אילו חומרים אוחסנו או שימשו בו, והיכן היו מכלים, בורות וצנרת. הוא מתבסס על ארכיונים, תצלומי אוויר משנים שונות, תוכניות בנייה ועדויות של אנשים. השימוש ההיסטורי בשטח הוא לרוב הרמז הטוב ביותר לזיהום אפשרי היום, ולכן הסקר מכוון את המשך בדיקת הקרקע.

סקר גז קרקע הוא דיגום של האוויר שבחללי הקרקע, המבוצע באמצעות גשושיות או נקודות דיגום ייעודיות ומתאים במיוחד לחומרים נדיפים. הוא מאפשר לבדוק אם קיימים אדים בקרקע גם במקומות שבהם דגימת קרקע מוצקה אינה נותנת תמונה מלאה. הסקר משלים את בדיקת הקרקע, בעיקר כאשר קיים מבנה מאויש מעל השטח הנבדק.

ראשי תיבות של ארבעה חומרים נדיפים המופיעים בדרך כלל יחד: בנזן, טולואן, אתילבנזן וקסילן. הם אופייניים לדלקים ולמוצרי נפט, ולכן משמשים סימן לזיהום שמקורו בחומרים כאלה. בדגימות גז קרקע נוכחותם מסייעת לקשר בין הממצא לבין מקור אפשרי, כמו מכל דלק, מוסך או תחנת תדלוק.

השרשרת המלאה שמחברת בין מקור, דרך מעבר וגורם שעלול להיחשף. אם אחד משלושת החלקים חסר — למשל אין דרך שבה החומר יכול להגיע אל אנשים — המסלול אינו שלם. בסקר היסטורי זו בדיוק הבחינה שנעשית: אילו מסלולים אפשריים מצטיירים מהמידע, ומה מתוכם דורש בירור נוסף בשטח.

קבוצת חומרים אורגניים נדיפים, כלומר כאלה שמתאדים בקלות בטמפרטורת הסביבה. הם מופיעים בדלקים, בממסים, בחומרי ניקוי תעשייתיים ובחומרי גלם שונים. בסקר גז קרקע אלה החומרים המרכזיים שמחפשים, משום שהנדיפות שלהם היא שמאפשרת להם לנוע בקרקע ולהגיע אל המבנה.

מסמך שמלווה את הדגימה ומתעד מי טיפל בה בכל שלב, מהשטח ועד המעבדה. הוא כולל את זמן הנטילה, את אופן השימור ואת מועד המסירה לגורם הבודק. בסקר דיגום התיעוד הזה קושר בין התוצאה שהתקבלה לבין הנקודה המדויקת שממנה נלקחה הדגימה.

קרקע היא שכבת החומר שעליה בנוי כל מבנה, והיא מורכבת מגרגרים מינרליים, חומר אורגני, מים ואוויר שנמצא בחללים שבין הגרגרים. מבחינה סביבתית הקרקע היא מדיום שסופג ומחזיק בתוכו חומרים שהגיעו אליה מלמעלה או מצינור תת-קרקעי. בבדיקת קרקע היא המדיום שנבדק בפועל, ולכן חשוב להכיר את הרכבה ואת השכבות שמתחת לפני השטח.

שימוש שהתקיים באתר ושבאופיו כרוך בחומרים שעלולים לחלחל אל הקרקע — למשל אחסון דלק, טיפול ברכב, ציפוי מתכות, ניקוי יבש או הטמנת פסולת. לא כל שימוש כזה הוביל בהכרח לזיהום בפועל, אך הוא מסמן אזור שדורש תשומת לב. בסקר ההיסטורי מיפוי השימושים המזהמים הוא שמכוון את המשך העבודה אל הנקודות הרלוונטיות.

הגורם שעלול להיחשף לחומרים בקצה המסלול — דיירים עתידיים, עובדים באתר, ילדים במוסד סמוך, מי תהום או צמחייה. זיהוי הקולטנים תלוי בייעוד המתוכנן של המגרש, ולכן אותו אתר ייבחן אחרת לצורכי מגורים ואחרת לצורכי תעשייה. בסקר היסטורי הקולטנים נקבעים לפי התכנון העתידי ולא רק לפי המצב הקיים.

קביעת סוג הקרקע החפורה על בסיס תוצאות המעבדה, לצורך החלטה לאן היא מיועדת. הסיווג מבחין בין קרקע שניתן להעביר לאתר עפר רגיל לבין קרקע שדורשת יעד ייעודי לקליטה. הקריטריונים לסיווג נגזרים מהדרישות החלות על סוג הבדיקה ועל האתר הקולט, ולכן הבדיקה מתבצעת לפני תחילת הפינוי.

הדרך שבה חומרים יכולים לנוע מהמקור אל מקום אחר — חלחול דרך הקרקע, זרימה עם מי תהום, התנדפות אל חללים מתחת למבנה או הסעה בעבודות עפר. בלי דרך מעבר, מקור עשוי להישאר מקומי. בסקר היסטורי בוחנים אילו מסלולים סבירים באתר לפי סוג הקרקע, לפי עומק מי התהום ולפי אופי הבנייה.

יסודות כמו עופרת, כרום, ניקל, נחושת, אבץ, קדמיום או כספית, שחלקם מצויים בקרקע גם באופן טבעי. הבדיקה בוחנת את ריכוזם בדגימה ומשווה אותו לרקע האזורי ולדרישות החלות על אותו סוג בדיקה. בסקר דיגום הם נבדקים בעיקר באתרים שהיו בהם ייצור, ציפוי, מוסכים או פסולת בניין.

קרקע המכילה חומרים מזהמים כמו מתכות כבדות, כימיקלים אורגניים או פסולת תעשייתית. זיהום הקרקע עלול להשפיע על בריאות האדם והסביבה, ולכן יש צורך בטיפול וניקוי.

בדיקה כימית של דגימות הקרקע שנאספו, במטרה לזהות את סוגי המזהמים וריכוזם. תוצאות הבדיקה מסייעות בקביעת שיטת הטיפול המתאימה לקרקע המזוהמת.

שיטת טיפול בקרקע מזוהמת באמצעות מיקרואורגניזמים שמפרקים את המזהמים. השיטה מתאימה לזיהומים אורגניים כמו דלקים ושמנים.

שיטת טיפול בקרקע מזוהמת באמצעות חומרים כימיים שמנטרלים את המזהמים. השיטה משמשת בעיקר לטיפול במתכות כבדות וכימיקלים עמידים.

שיטת טיפול בקרקע מזוהמת באמצעות תהליכים פיזיים כמו חימום או שטיפה. השיטה מתאימה להסרת מזהמים נדיפים או מסיסים.

ריכוז מקסימלי של מזהם בקרקע שנקבע על ידי הרגולציה. חציית ערך הסף מצביעה על צורך בטיפול בקרקע המזוהמת.

מסמך רגולטורי המגדיר את הדרישות והערכים המותרים לזיהום קרקע. התקן מסייע בקביעת הצורך בטיפול ובבחירת שיטת הטיפול המתאימה.

תהליך החזרת הקרקע המזוהמת למצב תקין לאחר טיפול. השיקום כולל ניטור מתמשך להבטחת עמידה בערכי הסף והתקנים הסביבתיים.

תהליך מעקב ובדיקה מתמשכים של הקרקע והסביבה לאחר טיפול בזיהום. הניטור מבטיח שהקרקע נשארת בטוחה לשימוש ושהזיהום לא חוזר.

הגוף הממשלתי האחראי על פיקוח ורגולציה בתחום הסביבה בישראל. המשרד קובע את התקנים והנחיות לטיפול בקרקע מזוהמת.

מסמך מסכם את תוצאות בדיקות הקרקע, כולל ריכוזי מזהמים והמלצות לטיפול. הדו"ח משמש כבסיס לקבלת החלטות בנוגע לטיפול ושיקום הקרקע.

בדיקה כימית של דגימות קרקע במעבדה מוסמכת. האנליזה מזהה ומודדת את ריכוז המזהמים בקרקע.

ערכי סף לרמות מזהמים בקרקע שנקבעים על ידי רשויות רגולציה. התקנים משמשים להערכת הצורך בפינוי הקרקע המזוהמת.

כימיקלים או חומרים ביולוגיים המצויים בקרקע ויכולים להזיק לבריאות האדם או לסביבה. זיהוי החומרים המזוהמים הוא שלב קריטי בפינוי הקרקע.

חוקים ותקנות שמטרתם להגן על הסביבה מפני זיהומים. הרגולציה מכתיבה את הנהלים לפינוי קרקע מזוהמת.

הערכת ההשפעה האפשרית של מזהמים בקרקע על בריאות הציבור והסביבה. הניתוח מסייע בקביעת הצורך בפינוי הקרקע.

אישור רגולטורי הנדרש לביצוע עבודות פינוי קרקע מזוהמת. ההיתר ניתן על ידי הרשויות המוסמכות לאחר בדיקת תכניות הפינוי.

שיטות מתקדמות להסרת מזהמים מקרקע. הטכנולוגיות כוללות טיפול ביולוגי, כימי ופיזיקלי בהתאם לסוג המזהם.

מסמך מסכם המתאר את תהליך הפינוי, תוצאות הבדיקות והעמידה בתקנים. הדוח מוגש לרשויות לצורך אישור השלמת הפינוי.